רשלנות רפואית בלידה

הלידה היא תהליך המסמל את סיום ההיריון ויציאת העובר מהרחם. בשלב הראשון של הלידה יורד העובר לחלק הנמוך של הרחם ומייצר לחץ על הצוואר שגורם לפתיחת השסתום. כאשר התעלה פתוחה מתחילים להופיע הצירים, במהלכם נוצרת תחושה הדומה לצורך עז להפריש צואה. בשלב זה נדחף התינוק החוצה על ידי שרירי הרחם עד שהוא נולד.

תוכן הענינים

• מבוא
• רשלנות לפני הלידה
• מהי התרשלות במהלך הלידה?
• רשלנות לאחר הלידה
• פסקי דין העוסקים ברשלנות רפואית בלידה

הלידה היא תהליך המסמל את סיום ההיריון ויציאת העובר מהרחם. בשלב הראשון של הלידה יורד העובר לחלק הנמוך של הרחם ומייצר לחץ על הצוואר שגורם לפתיחת השסתום.

כאשר התעלה פתוחה מתחילים להופיע הצירים, במהלכם נוצרת תחושה הדומה לצורך עז להפריש צואה. בשלב זה נדחף התינוק החוצה על ידי שרירי הרחם עד שהוא נולד.

הלידה אמנם מגלמת בחובה שמחה רבה בעקבות הבאת חיים חדשים לעולם, אך יש לנהל אותה בזהירות המקסימאלית על מנת למנוע סיבוכים אפשריים.

בשל העובדה שלידות מתרחשות בשיעורים גבוהים ביחס לפרוצדורות רפואיות אחרות, רבות מהתביעות בתחום מוגשות בעקבות רשלנות רפואית בלידה או בסמוך אליה.

בדומה, משום שהלידה מסיימת תהליך בן תשעה חודשים, רשלנות רפואית יכולה להתרחש במהלך לידה, לפניה ואחריה. אחד המאפיינים הייחודיים של רשלנות רפואית בלידה הוא העובדה שהמעשה הרשלני יכול להתייחס ולהשפיע על התינוק ועל היולדת כאחד.

רשלנות לפני הלידה היא כזו המתרחשת בתקופת ההיריון. תפקידו של הצוות המלווה את האישה במהלך תקופה זו הוא לצמצם במידת האפשר את הסכנות הפוטנציאליות למידת בריאותם של האם והתינוק כאחד, זאת באמצעות ביצוע מעקב לאורך ההריון והפניית האם לבדיקות שונות.

חלק מהבדיקות מבוצעות דרך קבע, אולם במקרה של תוצאות חריגות חובה על הרופא להפנות את המטופלת לבדיקות נוספות לצורך בירור מקיף. כך, רשלנות עשויה לבוא לידי ביטוי במעקב היריון בלתי תקין.

סיבוכי לידה עלולים להוות סכנה לעובר ולאם כאחד. יחד עם זאת, לא כל אימת שהלידה הסתבכה תהיה זו תוצאה של רשלנות רפואית.

התרשלות תתרחש מקום שהופרה חובת הזהירות של הרופא כלפי המטופלת או הוולד והוכח קיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם.

היום, מלבד הלידה הטבעית קיימות גם לידה בניתוח קיסרי ובאמצעות מלקחיים, כאשר לכל אחת מהשיטות סיבוכים ייחודיים הקשורים אליה. בחירה מוטעית בסוג הלידה הנדרש עלולה להוות דוגמא לרשלנות רפואית.

על מנת למנוע את הסתבכות הלידה יש צורך בניטור קפדני של האם והעובר. בעיות במוניטור העוברי שעלולות לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בעובר עשויות אף הן להוות עילה לרשלנות רפואית.

רשלנות יכולה להתרחש גם לאחר שהלידה הסתיימה בהצלחה, ללא סיבוכים לאם או העובר.

כך, אי בדיקת המטופלת לאחר ניתוח קיסרי, התעלמות מסימנים לבעיות במהלך הבדיקה או קבלת החלטות שגויות עלולים להסתמן כרשלנות רפואית.

ת"א 14748/03 בלס נ' מדינת ישראל (משרד הבריאות)- התובעת (קטינה) הגישה תביעה על ידי הוריה נגד הנתבעת לפיצויים בגין רשלנות רפואית בלידתה שגרמה לה לשיתוק במקלעת העצבים של הכתף ובית השחי ולנכות קשה ביד ימין.

תביעה שעילתה רשלנות רפואית בלידה מבוססת על סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין, התשכ"ח - 1968.

בית המשפט קובע כי אין ספק שהצוות הרפואי חב חובת זהירות כלפי התובעת. חובת הזהירות של הרופא דורשת מחד, קביעת רף גבוה מספיק על מנת להגן על מטופלים מפני סיכון בריאותם ומאידך, לאפשר לרופאים לבצע את עבודתם על סמך שיקול הדעת והמיומנות המקצועית שלהם.

כך, המבחן הראוי לבדיקת חובת הזהירות הוא מבחן הפרקטיקה המקובלת, לפיו קיימת לרופא או לצוות הרפואי חובה להשתמש בכישרון, האכפתיות הידע והניסיון הקיימים ברמה המקצועית הראויה בתחום הרפואי המסוים. בחינת הרמה נקבעת באמצעות סקירה של הפעולות שהיה צורך לבצע במקרה הנדון לעומת מה שנעשה בפועל, השוואת הטיפול המקובל לפי הספרות הרפואית לזה שקיבל המטופל ועוד, על מנת לקבוע אם זה עמד ברמה המקצועית הדרושה.

כאן גם המקום להדגיש, כי לא כל סיבוך המתרחש במהלך הלידה הוא תוצאה של רשלנות רפואית זו או אחרת, זאת מאחר ולא קיימת וודאות לגבי הליך הלידה והוא כרוך בסיכונים.

בדנן קבע בית המשפט כי הצוות הרפואי פעל כהלכה. אמנם, היו סיבוכים שהתרחשו במהלך הלידה אך לא היתה להם כל אינדיקציה קודמת. כאן, מדובר במקרה שבו גם עם המיומנות הרפואית הדרושה לא ניתן היה למנוע את הפגיעה בתובעת, ומסיבה זו גם הוחלט על דחיית התביעה.

ע"א 8279/02 גולן ואח' נ' עזבון המנוח ד"ר אלברט ז"ל - במקרים מסוימים של רשלנות רפואית עלולה להתקיים עמימות עובדתית לגבי היקף הנזק, גרימת הנזק או מידת האחריות במקרה שבו קיימים מספר מעוולים. בדנן נגרם לתובע נזק מוחי בשל סיבוכים שהתרחשו במהלך הלידה ואחריה, אולם בית החולים לא מסר להורים דבר אודות אפשרות זו ולא הפנה אותם להמשך בירור או טיפולים מיוחדים.

חודשיים לאחר מכן הוחל מעקב אחר התפתחות התינוק בטיפת חלב ואצל רופא המשפחה, שסיכמו אותה כתקינה ולא הפנו את ההורים לבדיקות נוספות. רק בהגיע הילד לגיל 3 החליטו ההורים לקבל חוות דעת של רופא נוסף בעקבות שיחה עם שכנה שבנה סובל מפיגור וזה הפנה אותם לאבחון במרפאה להתפתחות הילד.

באבחון נמצאו אצל התובע אי שקט מוטורי, קואורדינציה לקויה, בעיות בהתנהגות, קשיי דיבור, פיגור התפתחותי ורמת משכל גבולית. לאור האבחון החל התובע לעבור סדרת בדיקות וטיפולים במסגרתם אף נאלץ לקבל טיפול בחו"ל. עם שוב המשפחה ארצה המשיך הטיפול הרפואי בתובע שאף הוכרז כפסול דין.

בית המשפט פסק בדנן כי קיים קושי עובדתי לקבוע מה מידת הנזק שגרם המשיב לתובע לאור הפגיעה המוחית בזמן הלידה, ולכן קיימת עמימות עובדתית.

עמימות זו אינה ייחודית לתחום הרשלנות הרפואית אלא יכולה להתקיים גם במקרים אחרים.

אחת ההבחנות שצריך לעשות היא בין עמימות המתייחסת להיקף הנזק שנגרם לבין גרימת הנזק עצמו. בעניין זה התקיימה עמימות לגבי גודל הנזק.

במקרים בהם מתקיימת עמימות בסוגית היקף הנזק והוכחו כל היסודות העובדתיים, אין מניעה שהפיצוי ייקבע על סמך שיקולים הסתברותיים ואומדן ויפחת מ 100%.