הכל על פיברומיאלגיה ועייפות כרונית

תסמונת הפיברומיאלגיה ותסמונת התשישות הכרונית הינן תסמונות אשר לשתיהן אוסף תסמינים טיפוסי דומה, ללא פתולוגיה ברורה. שתי התסמונות נוטות להופיע יחדיו אצל אותו חולה, כאשר החולה יכול לנוע בין תקופות שבהן הוא סובל יותר מכאבים (FMS), לתקופות שבהן הוא סובל יותר מחולשה ומתשישות (CFS). במאמר זה נסקור את התסמונות ואת דרכי הטיפול בהן...

תוכן הענינים

• מבוא
• מאפייני המחלה
• אבחון המחלה
• תסמונת התשישות הכרונית
• מאפייני המחלה
• אבחון המחלה
• הגורמים לתסמונת
• הטיפול בפיברומיאלגיה ועייפות כרונית
• הטיפול התזונתי
• אבחון:
• טיפול:
• אנדורפינים:
• טיפול:
• סיבות נוספות:
• בדיקה:
• סימפטומים של הצטברות מתכות רעילות במוח:

מבוא

פיברומיאלגיה, הינה מחלה טראומטית הפוגעת ב- 2%-4% האוכלוסייה. 95% מהסובלים ממנה הן נשים, רובן בגילאי 30-50, למרות ששכיחות מסוימת של המחלה קיימת בכל הגילאים ואף בילדים ובקשישים.

מאפייני המחלה

• כאבים כרוניים בשלד, במפרקים ובשרירים, ללא רקע דלקתי.
• הפרעות בשינה.
• עייפות.
• תחושת נוקשות כללית בבוקר.
• כאבי ראש.
• קשיים בריכוז ובזיכרון (הפרעות קוגניטיביות).
• סחרחורות.
• תחושות נימול בידיים.
• רגישות לאור, לרעש, לריח, לשינויי טמפרטורה ועוד.

אבחון המחלה

הקולג' האמריקאי לראומטולוגיה קבע קריטריונים ברורים לאבחון חולי פיברומיאלגיה בשנת 1990, והם:

• קיומם של כאבים סימטריים ומפושטים בשרירים ובמפרקים בפיזור אופייני בכל הגוף, לפחות שלושה חודשים.
• קיומן של לפחות 11 מתוך 18 נקודות רגישות (tender points) במקומות ייחודיים, הנבדקות על ידי הרופא בלחיצה ידנית.

מבדיקות וממחקרים שנעשו עלה כי:

• בחולי הפיברומיאלגיה קיים ליקוי במנגנון ויסות הכאב, כך שמוחם של החולים מגיב לכאבים בצורה חזקה יותר משאר האוכלוסייה. כתוצאה, לחולים רגישות גבוהה יותר לכאב מיידי, וזיכרון הכאב בגופם ארוך יותר משל שאר האוכלוסייה.
• אצל החולים קיים שוני בהורמונים (שחלקם מתווכים כאב) ובנוירוטרנסמיטורים (מוליכים עצביים) המתווכים כאב, לעומת אנשים שאינם חולים במחלה.
• בנוסף, בחולים נראית גם הפרעה במערכת העצבים האוטונומית, המערבת הפרעות בוויסות קצב הלב, דופק, הזעה ועוד.

ייתכן שוני עצום בין חולה לחולה באפיוני החולי ובחומרתו. כיום מניחים כי כדי ללקות בפיברומיאלגיה יש כנראה צורך ברקע משפחתי גנטי ובגורם סביבתי, אשר חושף נטייה זו. אין כל בדיקת מעבדה ייחודית לפיברומיאלגיה ואבחונה נעשה על ידי המאפיינים הקליניים וממצאי הבדיקה הגופנית. קיים קושי באבחון החולים משום שחולים במחלות ראומטיות אחרות, כגון זאבת (לופוס) או דלקת מפרקים שגרונית, עלולים להציג מאפיינים דומים לפיברומיאלגיה. מחקרים מצאו כי התסמונת מגבילה ביותר את איכות החיים וכושר העבודה של החולים בה, בצורה הדומה לחולים בדלקת מפרקים שגרונית, חולי מחלות ריאה וחולים סוכרתיים.

תסמונת התשישות הכרונית

תסמונת התשישות הכרונית תוקפת כ-0.2%-0.4% מהאוכלוסייה, מחקרים עדכניים מצאו כי המחלה שכיחה בעיקר בחולים עם הכנסה נמוכה-בינונית. גילם של הסובלים מהמחלה נע בדרך כלל בין 20-40, אם כי קיימים חולים צעירים יותר ומבוגרים יותר, ואף ילדים.

מאפייני המחלה

תשישות רבה הנמשכת שישה חודשים או יותר ונוספים לה לפחות ארבעה מתוך התסמינים הבאים:

• ירידה בזיכרון ובריכוז.
• כאב גרון.
• בלוטות לימפה מוגדלות.
• כאבי פרקים או שרירים.
• כאב ראש.
• הפרעות בשינה.
• חולשה הנמשכת מעל 24 שעות לאחר מאמץ ושאינה חולפת לאחר מנוחה.
• אופייניים גם חום נמוך, רגישות לכימיקלים, כמו גם תסמינים אחרים המופיעים גם אצל חולי פיברומיאלגיה כפי שפורט לעיל.

אבחון המחלה

לאחר חצי שנה של תשישות שלא נמצא לה הסבר אחר, ולפי התסמינים שהחולה מתאר.

הגורמים לתסמונת

• בחלק מהמקרים נמצא זיהום ויראלי שקדם למחלה.
• במקרים רבים תוקפת התסמונת לאחר הידבקות במונונוקליאוזיס (מחלת הנשיקה).
• במקרים אחרים התפרצותה ספונטאנית, ללא כל הסבר הנראה לעין.

במחקרים רבים עולות חריגות ביולוגיות נרחבות בחולים. החריגות משלבות הפרעות מתחומים מגוונים במערכת החיסון, מערכת העצבים, המערכת האנדוקרינית ואף בתחום הגנטי. תסמונת התשישות הכרונית עלולה להימשך שנים רבות ולפגוע בצורה משמעותית באיכות החיים ובכושר העבודה של הלוקים בה.

הטיפול בפיברומיאלגיה ועייפות כרונית

תסמונת הפיברומיאלגיה ותסמונת התשישות הכרונית הינן תסמונות אשר לשתיהן אוסף תסמינים טיפוסי דומה, ללא פתולוגיה ברורה. שתי התסמונות נוטות להופיע יחדיו אצל אותו חולה, כאשר החולה יכול לנוע בין תקופות שבהן הוא סובל יותר מכאבים (FMS), לתקופות שבהן הוא סובל יותר מחולשה ומתשישות (CFS).

הטיפול התזונתי

הטיפול התזונתי יטפל הן בסיבות והן בסימפטומים כאשר יש דגש רב על חשיבות הטיפול בסטרס.

א. סטרס:

הטיפול התזונתי יהיה במנגנון HPA AXIS ציר היפתלמוס-היפופיזה-אדרנל.

ההיפותלמוס מפריש הורמון בשם CRF-corticotropin releasing FACTORכתגובה למצבי סטרס. הורמון זה מגרה את ההיפופיזה להפריש ACTH, הורמון המקדם הפרשת הורמונים של בלוטת יותרת הכליה כולל הפרשת קורטיזול. לכן במצבי מחלה חשוב לבדוק רמות קורטיזול ורמות של DHEA, חומר נוסף הנוצר מכולסטרול באדרנל והופך באופן טבעי לטסטוסטרון ואנדרוגנים. (ריכוז החומר יורד עם השנים) ה- DHEA מוריד ריכוזי קורטיזול בדם ומפרק את ריכוזי הקורטיזול במוח. אצל 90% מהנשים הסובלות מהמחלה נמצא גם ריכוזי קורטיזול מאוד נמוכים המעידים על עומס יתר באדרנל.

אנו יודעים כי הקורטיזול מופרש כתגובה תקינה לסטרס, חיובי ושלילי. מעבר לכך, יש לו מספר תפקידים נוספים. הקורטיזול קובע את הפרשת האינסולין כתוצאה מעליית רמת הגלוקוז בדם. כאשר רמות הקורטיזול נמוכות וויסות הסוכר בדם אינו תקין. כאשר רמת הגלוקוז בדם עולה, אין הפרשת תקינה של אינסולין, לתאים לא נכנס מספיק גלוקוז דבר המשבש גם את יצור ה- ATP וזו הסיבה לעייפות הרבה ולתשישות.

מיוצר גם ע"י תאי הדם הלבנים. האדרנל מקבל ACTH גם מההיפופיזה וגם מתאי הדם הלבנים (בעיקר לימפוציטים) אצל אחוז גדול מהחולים קיים קשר בין רמות קורטיזול נמוכות לבין רמות תאי דם לבנים נמוכות. לכן, בטיפול שלנו נרצה לשפר את פעילות האדרנל ואת תמונת תאי הדם הלבנים.

ב. וירוסים:

אחת הסיבות למחלה הינה וירוסים:

• EBV
• CMV
• HHV6
• COXACI
• HIV

אבחון:

בדיקת דם לנוגדנים של הוירוסים האלו. (תהיה עלייה בריכוז הנוגדנים).

טיפול:

בטיפול נרצה למנוע את השפעת הוירוס. כדי לעשות זאת, עלינו להבין את מנגנון הפעולה של הוירוס. הוירוס נספג בתאים מסוימים ומשתמש ב- DNA של התא עד שהתא מת. התפקיד שלנו הוא למנוע את ספיגת הוירוס בתאים.

כל הוירוסים נספגים ע"י הקולטנים האופייטים, שהם קולטני האנדורפינים, הדופאמין, נור אפינפרין וסרוטונין. קולטני אופייטים נמצאים כמעט בכל תא בגוף כולל כדוריות דם אדומות ומערכת העיכול. זו הסיבה שהוירוסים יכולים להיספג כמעט בכל תא, וזו הסיבה לריבוי הסימפטומים. הוירוס יכול לשבש פעילות תאית כמעט בכל מקום בגוף. ישנה תחרות בין ספיגת הוירוסים, ספיגת האנדורפינים וספיגת הנוירוטרנסימטורים באותם קולטנים. לכן, עלינו לשפר את ריכוז האנדורפינים והנוירוטרנסמיטורים.

חלק חיוני בטיפול, הינו שינוי תזונתי- כמות נכונה של חלבונים שלמים כדי לקבל את כל חומצות האמינו החיוניות שיש להן תפקיד ביצור אנדורפינים ונוירוטרנסמיטורים. עדיף להימנע מחלבון מהחי.

אנדורפינים:

האנדורפינים הינם פפטידים המכילים 31 שרשרות של חומצות אמינו. אחד מהאנדורפינים מכיל פניל אלנין ומתיונין (חומצות אמינו חיוניות).

ג. תפקוד מוחי ירוד (דיכאון, עצבנות, מתח, חרדה):

הסיבה הביוכימית הינה ירידה בריכוז הנוירוטרנסמיטורים. יש קשר בין רמות סרוטנין נמוכות ובין כאבי ראש, CFS ו-FBS. סרוטונין אפשר לבדוק בבדיקות דם. כדי לבדוק את ריכוזי הדופאמין, הסרוטונין והנור אפינפרין נשאל מספר שאלות.

1. כל כמה זמן הם חולים? במידה והם לא חולים או שהם לא חולים מספיק – ריכוז סרוטונין נמוך (למרות שבמצב זה ישנה ירידה בתאבון או נטייה לאכול יותר).
2. אם אתה מאוד רעב ואתה יכול לאכול מה שאתה רוצה בלי לדאוג לכמות הקלוריות מה תבחר מבין 3 הצלחות:
   1. צלחת עם בשר.
   2. צלחת עם אוכל שומני, מלוח כמו בורקס עם גבינה בולגרית.
   3. פחמימה.
   • פחמימה- מעיד על נטייה לסרוטונין נמוך.
   • בורקס עם גבינה – חוסר בדופאמין, נתרן חיוני בהפיכת L-DOPA לדופאמין.
   • בשר- חוסר בנור-אפינפרין

במידה ואין תאבון, ישנה בעיית בבקרת התאבון שיכולה להעיד על חוסר באבץ.

טיפול:

• מזון.
• מזון + תוספים כדי לשפר ריכוזי הנוירוטרנסמיטורים.

סיבות נוספות:

• תגובה אלרגית למזונות או כימיקלים בסביבה.
• קנדידה.
• הצטברות מתכות רעילות בכבד ובמוח (כספית-מסתימות ומדגי ים, אלומיניום, קדמיום ועופרת).

בדיקה:

בדיקת שתן לבדוק אם יש בעיה עם המינרלים.

סימפטומים של הצטברות מתכות רעילות במוח:

• מוח מעורפל.
• עייפות.
• תשישות.
• חולשה.
• איבוד זיכרון.
• בעיות קשב וריכוז.
• מערכת חיסון ירודה.

הצטברות מתכות כבדות במוח, מעיד גם על הצטברות בכבד ובלבלב. הטיפול יתייחס לניקוי כבד ולסילוק מתכות רעילות מהגוף. שתי המחלות עלולות לגרום להצטברות חומצה ארכידונית בממברנת התאים. ברגע שחומצה ארכידונית נספגת בציטופלסמה היא הופכת לפרוסטגלנדינים מעוררי דלקת. בעישון 5 סיגריות ביום אפשר לראות ריכוז קדמיום בשתן.