מיתוסים הקשורים לפעילות גופנית בהריון

בשנים האחרונות חלה עליה משמעותית ברמת הידע הקשור לפעילות גופנית בהריון. למרות זאת, עדיין קיימות תפיסות מוטעות רבות הקשורות לפעילות הגופנית בתקופה זאת. להלן חלק מהמיתוסים הנפוצים ביותר, יחד עם חלק מהעובדות האמיתיות המוכרות פחות.

תוכן הענינים

• מבוא
• פעילות גופנית בזמן ההריון עלולה לגרום לחבלה לאם ו/או לעובר
• בזמן הפעילות הגופנית מערכת השרירים של האם דורשות יותר דם וחמצן ולכן עלולה להיווצר ירידה באספקת הדם והחמצן לעובר
• הפעילות הגופנית גורמת להתכווצויות רחם שעלולות לגרום לצירים וללידה מוקדמת.
• קיימת סכנה בזמן הפעילות הגופנית לכריכת חבל הטבור מסביב לעובר
• לפעילות הגופנית דרישות תזונה ואנרגיה שעלולות לבוא על חשבון העובר
• בפעילות הגופנית יש עליה בחום הגוף (מעלה עד מעלה וחצי) העלולות לפגוע בהתפתחות התקינה של העובר
• סיכום והמלצות לפעילות

בשנים האחרונות חלה עליה משמעותית ברמת הידע הקשור לפעילות גופנית בהריון. למרות זאת, עדיין קיימות תפיסות מוטעות רבות הקשורות לפעילות הגופנית בתקופה זאת. להלן חלק מהמיתוסים הנפוצים ביותר, יחד עם חלק מהעובדות האמיתיות המוכרות פחות.

בפועל נשים הרות העוסקות בפעילות גופנית נחבלות פחות מנשים שאינן הרות העוסקות בפעילות גופנית, כנראה בגלל אמצעי הזהירות הננקטים. בנוסף לכך, יש לזכור כי העובר נמצא בתוך מי השפיר המגנים עליו מפני פגיעה חיצונית.

בפועל תהליך זה אינו מתרחש כלל. ההריון מעלה את תפוקת הלב של האם (בעיקר כתוצאה מעליה בנפח הפעימה של הלב), כמו כן יש עליה נוספת בתפוקת הלב במהלך הפעילות הגופנית (נוצר אפקט מצטבר של עליה בתפוקת הלב כתוצאה מההריון ומהפעילות הגופנית), כך שבזמן הפעילות, הלב מזרים יותר דם לרקמות, והעובר מקבל את אותה כמות הדם והחמצן. יתרה מכך, אפילו במאמצים גופניים קשים העובר אינו סובל מירידה באספקת הדם והחמצן.

התכווצויות רחם אכן מתרחשות במהלך הפעילות הגופנית (בכל שלבי ההריון), אך לא הסוג המזרז את הגעת הצירים והלידה. ההתכווצויות הגורמות ללידה מתרחשות רק לקראת מועד הלידה המיועד.

הסבירות למקרה מסוג זה קטנה מאוד. בפועל ככל שהעובר קטן יותר (חודשי ההריון הראשונים) הסיכוי לכך קטן יותר.

ההריון הוא תהליך המספק באופן חד כיווני את כל צרכי העובר מבלי שהאם תקבל דבר מהעובר, כך שאם נוצר חסר תזונתי כלשהו, הוא יהיה על חשבון האם עד לסיום כל מאגריה, וזאת כדי למנוע חסר מהעובר. מסיבה זאת, ההסתברות כי האנרגיה הדרושה לפעילות תהיה על חשבון העובר, נמוכה מאוד.

גם הפעילות הגופנית וגם ההריון עצמו מעלים את זרימת הדם לעור ומקטינים את סף ההזעה (גם אצל אישה הרה שלא מבצעת פעילות גופנית, השפעות אלו מתרחשות). כלומר אישה בהריון מזיעה מוקדם יותר, וכתוצאה מכך מנדפת מהר יותר חום מהגוף. בפועל יש ירידה של 0.05 מעלות צלזיוס בכל חודש של הריון בחום גופה של האם (ירידה מצטברת של כחצי מעלה בחום גוף האם, במהלך כל ההריון), לעומת זאת סף ההזעה יורד בממוצע ב-0.08 מעלות צלזיוס בכל חודש של הריון, הדבר מקטין את סף ההזעה ומגן על העובר מפגיעות חום. למעשה נשים בהריון העוסקות בפעילות גופנית סובלות מ-20-70% פחות מנזקים הקשורים לחום.

הפעילות הגופנית בתקופת ההריון תורמת ליכולתה הפיזית והנפשית של האישה להתמודד עם השינויים המתרחשים בגופה, ואף עוזרת לה בנשיאת ההריון ובתחושה הגופנית הכללית. בנוסף לכך, הפעילות הגופנית עוזרת להכין את האם ללידה ולתקופה שלאחר הלידה. יחד עם זאת, לשם אבטחת בריאות האם והעובר, יש להתחשב בסייגים הבאים:

• יש להתייעץ עם רופא המשפחה או הגניקולוג לפני התחלת הפעילות.
• האם חייבת להיות במעקב רפואי צמוד יותר.
• האם חייבת לנקוט באמצעי זהירות במהלך הפעילות הגופנית.
• אם נוצרת בעיה בהריון ו/או סכנה מסוימת, יש להפסיק מיד את הפעילות הגופנית.
• הפעילות צריכה להתאים לשלבי ההריון השונים, ליכולת הפיזית ולתחושות הסובייקטיביות של האישה.
• הפעילות צריכה להיות איטית, הדרגתית ומבוקרת, ויש להימנע מתנועות חדות ומקפיצות.
• הפעילות המומלצת היא פעילות שתהיה נוחה ובטוחה לאם ולעובר, כגון: שחיה, רכיבה על אופני כושר נייחות וכד'.